פסק-דין בתיק ת"א 12119-07

בפסק הדין, שניתן על ידי ביום 12.04.10, בעניין  תביעתם של בני הזוג חדד (להלן: " התובעים/בני הזוג חדד") קבעתי, כי הוכחה מעורבותו ויוזמתו של המנוח, כהגדרתו בפסק הדין, בקשר עם הקמת הקומה השלישית במבנה, ללא היתר.

עוד נקבעה מעורבותה של נתבעת מס' 5 - עמותת "גאון צבי", בהקמת הבניה הבלתי חוקית וזיקתו של הנתבע מס' 7 בניהול הישיבה, בקומה שנבנתה ללא היתר.

חלק זה של ההכרעה, הסתיים בקביעה, בדבר הוכחת מעורבותם של חלק מהנתבעים בכתב התביעה, כמפורט לעיל.

פסק הדין החלקי, שניתן על ידי ביום 12.04.10, לא נדרש, אלא מחמת דרך הגשתה של התביעה, שייחסה לנתבעים שונים, סוגים משתנים של אחריות ומעורבות. נראה היה לי, כי התובעים "יורים לכל הכיוונים" וכי בירור רב חזיתי כזה, יכביד עוד יותר על השגת התוצאה הנכונה.

לפי מיטב הכרתי באותה עת, נכון היה לבצע מהלך מקדים של "ניפוי" וזיהוי היריבים הנכונים, כדי למנוע סרבול מיותר.

לאחר מתן פסק הדין החלקי הנ"ל, היה עלי להמשיך ולדון בשאלת קיומה של עילה ובשאלת הצדקת הענקתו של הסעד הנדרש, כלפי הנתבעים הנותרים, לאחר שהתביעה כנגד הנתבעים מס' 2, 8 ו- 9 נדחתה.

בפרוטוקול 28.06.10 הסתבר, כי איש מן הצדדים אינו מעוניין בהבאת ראיות נוספות בשאלה זו ולפיכך, הוריתי על סבב נוסף של הגשת סיכומים. לאחר הגשתם, נתבקשה הצגתה של תוספת ראייתית, מצדו של הנתבע מס' 7. הלה ביקש לצרף לחומר הראיות, את החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה מיום 12.08.10 (מ/2), המשליכה, לפי השקפתו, על הדיון בסעד המתבקש, בחלק העוסק במתן צו להריסת הקומה, שנבנתה ללא היתר.

הגשת הראיה הנוספת הותרה על ידי, בהחלטה מנומקת ולשם כך, קיימנו ישיבה נוספת ביום 11.04.11, במהלכה נחקרה העדה, באמצעותה הוגש מוצג מ/2 ובמסגרתה, השלימו הצדדים את סיכומיהם בעל פה.

לגוף התביעה, טוענים בני הזוג חדד, כי הוכחה קיומה של פגיעה קשה ומתמשכת באיכות חייהם, בעקבותיה נאלצו למכור את דירתם ולשנות את מקום מגוריהם.

היקף הפגיעה, לפי טענת בני הזוג חדד, השתרע הן על הצד הבטיחותי ההנדסי, על היבטיו האסתטיים (מפגע חזותי, חסימת נוף) והן על הצד הפרקטי, שעניינו בחסימת אוויר, קיומו של רעש, פגיעה בפרטיות ומטרדי ריח.

עוד נוצרה פגיעה, בשל ניהולו של מוסד חינוכי ללא היתר, על כל הכרוך בכך.

ביחס לחלק מהפגיעות, הוגשה חוות הדעת של השמאי עמית זיו וזה אכן תיאר בהרחבה, את השלכותיה של הבניה הבלתי חוקית, על הצד האסתטי, כולל חסימת האוויר והנוף, הפגיעה בפרטיות ומטרדי הרעש. השמאי זיו עמית "תרגם" את משמעותן של פגיעות אלה, לכדי ירידת ערך הדירה.

בפרוטוקול יום 28.06.10, הודיע ב"כ התובעים, עו"ד שריד, כי רכיב ירידת הערך כראש נזק, אינו רלוונטי עוד מבחינת מרשיו, לאחר שהדירה נמכרה במחיר הגבוה יותר מהערכת השמאי.

בטיעוניו, העמיד ב"כ התובעים את רכיבי הפגיעה שנזכרה לעיל, על כל היבטיה, כבסיס לקביעה אלטרנטיבית, בדבר קיומו של מטרד, שגם אם לא הוכח ברמה הנדרשת לעילתו המשפטית, עדיין מבקש זה להביא את הדברים לידי ביטוי, בפסיקת פיצוי, אותו הוא מגדיר כפיצוי בגין עוגמת נפש.

אודה על האמת, כי התקשיתי במיון אנליטי של טיעוני ב"כ התובעים שכן, זה יצר, לדעתי, איזושהי "סינתזה" משפטית, שאיננה קוהרנית די הצורך בין סוגי הפגיעה השונים. כך לדוגמא, בסעיפים 8-9 לסיכומיו, נרשם: "חיי התובעים ובני משפחתם נהפכו לסיוט, עקב המטרדים הקשים הנובעים מפעילות בלתי חוקית זו ... הפגיעה באה לידי ביטוי בעניינים הבאים: פגיעה אסתטית..., חסימת נוף ואוויר..., פגיעה בפרטיות ..., מטרד רעש ... ומטרד ריח". בסעיף 10 לעומת זאת, הוא אומר: "צירופם של כל המטרדים הנ"ל, יצר ... וגרם להם עוגמת נפש רבה".

דומה, כי אף התובעים היו ערים לכך, כי לא עלה בידיהם להציג ראיות אובייקטיביות, מדידות, בעניין המטרדים להם הינם טוענים. מטרדי האסתטיקה, כביכול, היו, בחוות דעתו של השמאי עמית זיו, בעלי השלכה לנושא ירידת הערך, שאיננה עומדת עוד על הפרק, לאור הצהרת בא כוחם.

מטרדי הרעש שהוצגו בחוות דעתו של האקוסטיקאי לבני מיום 16.04.08, אף הם חסרי ערך לצורך הוכחת עילת המטרד, שכן, הלה הודה בחוות דעתו, כי לא ביצע מדידות הנדרשות להוכחת חלק זה של הטיעון.

משמע, אין בני הזוג חדד, באמצעות בא כוחם טוענים, אפוא, אלא להכרה ב"אי נוחותם", כבסיס לקביעה בדבר קיומה של עילת המטרד, מעצם קיומה של הבניה הבלתי חוקית.

להשקפתם, כפי שזו נתפסה בעיני, הוכחה הפגיעה בנוחותם מעצם הקמתה של הקומה הנוספת ללא היתר, בהיקף כפי שהוכח, כדי לייסד את זכאותם לפיצוי, בלא הוכחת נזק ממוני, כמיוחדת לעוגמת הנפש ולפיצוי עונשי בסך של 250,000 ש"ח.